חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

14.11.16

חיסון כנגד נגיפי הנזלת הצליח בקופים

דגם של Rhinovirus14
המקור: United States Department of Energy - 
wikimedia commons
נגיפי הרינו (rhinoviruses - מהמילה היוונית rhin, שפירושה "אף" - ובקיצור HRV) הם קבוצה של כ-165 זנים שונים הגורמים לנו, לבני האדם, למחלה המכונה הצטננות או התקררות (common cold - נא לא לבלבל עם שפעת!), המתבטאת בעיקר באי-נוחות גופנית ובאף דולף. בילדים קטנים מאוד הם גורמים לעתים מחלה חמורה יותר, המחייבת אשפוז, ובפגועי המערכת החיסונית הם גורמים לדלקת ריאות. נגיפים אלה גורמים גם להחמרה במצבם של חולי קצרת (אסטמה) ושל חולים בהיצרות של דרכי הנשימה (chronic obstructive pulmonary disease - COPD), העלולה אף לגרום למוות. בארצות הברית הם הגורם השני בחשיבותו לאשפוז ילדים עם דלקת ריאות. (הראשון הוא RSV). והראשון בחשיבותו באשפוז מבוגרים. 


נגיפי הרינו הם נגיפי RNA השייכים לקבוצת נגיפי הפּיקוֹרנה, שאליה משתייכים גם הנגיפים הגורמים למחלות הפה והטלפיים ונגיף הצהבת מסוג A. טווח הפונדקאים של מרביתם מצטמצם לאדם ולשימפנזים. בשנת 2008 הצליחו סבסטיאן ג'ונסטון (Johnston) ועמיתיו, מאימפריאל קולג' בלונדון, להנדס עכברים כך שיוכלו להדביק אותם ברבים מנגיפי הרינו, ולחקור בהם את הנגיפים והמחלה (ראו "על עכברים מנוזלים"), שדי דומה בהם למחלה באדם. 



כיום מבחינים בשלושה מינים שונים של נגיפי רינו,  HRV A - הכולל 83 זנים,  HRV B - הכולל 32 זנים ו-HRV C (שהתגלה רק לאחרונה ב-2006) - הכולל 55 זנים.  הזנים של מינים A ו-C גורמים למחלות חמורות יותר מאשר הזנים של מין B. 


הכמות הגדולה של הזנים השונים הקשתה על פיתוח חיסון, כי אדם ש"הצטנן" והחלים לאחר הדבקה באחד הזנים, הוא אמנם מחוסן כלפי הזן שפגש, אך הוא עדיין חשוף להדבקה ב-164 הזנים האחרים. בעבר נוסו בהצלחה חיסונים יעילים (נגיפים לא פעילים כתוצאה מטיפול בפורמלין) כנגד זנים ספציפיים, שנשאפו או הוזרקו, אך מהסיבות שצוינו לא הייתה כדאיות להשתמש בהם. 


צוות חוקרים בראשות מרטין מור (Moore) מאוניברסיטת אטלנטה, החליט להתמקד בחיסונים רב זניים נגד נגיפים HRV A. הם הכינו תרכיבים כנגד 25 זנים שהיו יעילים למניעת הדבקה ומחלה בעכברים, ותרכיבים של 50 זנים שהיו יעילים למניעת הדבקה ומחלה בקופי מקק. השלב הבא יהיה לבדוק גם כמות גדולה יותר של זנים וכמובן לבדוק את יעילות החיסון במתנדבים אנושיים. בהנחה שהכל יצליח, תוך מספר שנים נראה את החיסון מיושם בשגרת החיסונים.


אבל צריך לזכור שהצטננויות נגרמות גם על-ידי נגיפי קורונה (coronaviruses) ונגיפי אדנו (adenoviruses). בהחלט כדאי גם שם לחשוב על חיסון.

פעילות שגרתית בזמן הצטננות פעילה
צילום: mcfarlandmo, wikimedia commons
לקריאה נוספת

2.11.16

נפיחה מדליקה ומסוכנת


חלק מהגזים שנפלטים ממערכת העיכול שלנו הם דליקים. מה יכול לקרות כשהם נפלטים בחדר ניתוח.... ?

ב-15 באפריל 2016 התפרצה שריפה לא שגרתית בחדר ניתוח בבית החולים האוניברסיטאי בטוקיו. השריפה נגרמה מנפיחה של המנותחת בזמן הניתוח. הגז הדליק שנפלט מממערכת העיכול שלה ניצת על ידי קרן לייזר בה השתמש המנתח וגרם לה לכוויות חמורות.

אז מה הכיל הגז שנפלט ממערכת העיכול של המנותחת?

עיקר הגז הוא חנקן מולקולרי, N2, שמקורו באוויר אטמוספרי שחדר למערכת העיכול ביחד עם חלקיקי מזון. זהו גז בלתי דליק בעליל (ומכאן גם שמו).  גם חמצן מולקולרי, O2, חדר למערכת, אך הוא נצרך במהירות על ידי חיידקים פקולטטיביים. בנוסף הצטרפו לחנקן תוצרי תסיסה אל-אווירנית שביצעו חיידקי מעיים שונים, וגם ארכאונים. התוצר העיקרי מבחינה כמותית הוא מימן מולקולרי, H2, דליק מאד, וכמויות קטנות הרבה יותר של H2S (התרכובת התורמת לנפיחה חלק משמעותי מהריח) ומתאן, CH4, גם הם דליקים. וגז נוסף, פחמן דו חמצני, CO2, שאינו דליק.

האם תהיינה בעקבות זה המלצות ממה להמנע לאכול לפני הצום שלקראת הניתוח, כדי להפחית את הסיכון.... ימים יגידו.

ניתוח בלייזר
המקור: CMRF Crumlin, Wikimedia commons


לקריאה נוספת

לדיווח על הניתוח בעיתון היפני Ashai Shimbun

על תסיסות וחיידקים

30.10.16

ריחות הגשם הראשון - גאוסמין, פטריכור ואוזון


כשסוף סוף נשבר היובש ויורד הגשם ראשון, הוא מלווה בריחות אופייניים של אדמה רטובה שאנו נהנים להתבשם בהם. מהיכן? 

מסתבר שמדובר בשלושה ריחות שונים. שניים מהם ממקור ביולוגי והשלישי ממקור "מטאורולוגי".

המקור הביולוגי הראשון הם חיידקי אדמה מחטיבת האקטינובקטריה - האקטינומיצטים, הנמצאים באדמה בכמויות קטנות (100 מיליון חיידקים בגרם) יחסית לחיידקים אחרים, ו"מתעוררים" לפעילות עקב אספקת המים המחודשת. האקטינומיצטים הם חיידקים קוריים, שפעם נחשבו בטעות כפטריות (ומכאן השם ה"פטרייתי" שלהם – שנשאר למרות השינוי הטקסונומי). לחיידקים אלה יכולות מטבוליות מעניינות וחשובות - כיכולת פירוק תאית וסוכרים מורכבים אחרים. הם אף מפרישים מטבוליטים שניוניים כחומרים אנטיביוטיים וחומרים נוספים. אחד מהם הוא הגאוסמין (Geosmin), שהוא חומר נדיף הנותן לאדמה הרטובה את ריחה האופייני העיקרי.

חיידקי אדמה ופטריות לאחר גידול במעבדה. שימו לב ליצרני האנטיביוטיקה
צילום: דרור בר-ניר

המקור הביולוגי המשני הם שמנים ארומטיים שהופרשו ונספגו באדמה היבשה על ידי צמחים מסויימים. המגע עם המים גורם לאותם שמנים להתנדף לאוויר. הריח של שמנים ארומטיים אלה מכונה פטריכור (Petrichor - מהמילה היוונית Petra שמשמעותה אדמה ו-Ichor - הנוזל הזורם בעורקיהם של אלי יוון).

 
Geosmin - Wikimedia commons


מקור ההריח השלישי הוא מטאורולוגי והוא נוצר בסערות ברקים. הזרם החשמלי גורם לתגובה כימית בין שלוש מולקולות סמוכות של חמצן מולקולרי (O2) שכתוצאה ממנה נוצרים שתי מולקולות ריחניות של אוזון (O3).

התבשמות נעימה, ושתהיה לנו שנה גשומה.

לקריאה נוספת

חיידקי אדמה

נכתב במקור כפוסט לדף הפייסבוק "מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה" 

24.10.16

24-10-2016 - יום הפוליו העולמי בשיר של מרי פופינס.


ה-24 באוקטובר הוא יום הפוליו העולמי - יום זה ממשיך להזכיר לנו כל שנה שיש דרך להלחם במחלה הארורה הזו - החיסון - שילוב של החיסון המומת (תרכיב סאלק) והחיסון המוחלש (תרכיב סייבין).
בשנת 2016 (עד אמצע אוקטובר) היו 27 מקרים של שיתוק ילדים בשלוש מדינות באסיה ובאפריקה.
נקווה שנוכל להפסיק לציין את היום כשהמחלה תמוגר מהעולם.

השנה החלטתי לציין את היום עם שיר מוכר, A spoon full of sugar, ששרה ג'ולי אנדריוס בסרט מרי פופינס. את השיר כתבו רוברט שרמן וריצ'רד שרמן.



שימו לב למילים של הפזמון החוזר:

That a spoonful of sugar helps the medicine go down
The medicine go down, the medicine go down
Just a spoonful of sugar helps the medicine go down
In a most delightful way


מסתבר שמחבר המילים, רוברט שרמן, קיבל את הרעיון לשיר כשחזר הביתה ושמע מרעייתו, ג'ויס, שהילדים קיבלו באותו יום את החיסון המוחלש כנגד הנגיף. הוא שאל את אחד מילדיו ושמע ממנו שהחיסון ניתן ביחד עם קוביית סוכר...

ותודה לענר אוטולנגי שמפוסט שלו בפייסבוק למדתי על הקשר.



לקריאה נוספת
מחלה משתקת ושני תרכיבי חיסון

חשיבות החיסון בנגיף חי מוחלש נגד פוליו

נכתב לאתר מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה 

6.10.16

פרס נובל לרפואה ופיסיולוגיה 2016 - ליושינרי אושומי (Ohsumi) על תרומתו לחקר ה-autophagy


החוקר היפני יושינרי אוסומי ביצע בשנות ה-90 סדרה של ניסויים בשמרים שבאמצעותם זיהה את הגנים האחראים לתהליך האוטופגיה - "אכילה עצמית" וכיצד הם פועלים. הוא גם הראה שהתהליך זהה גם בתאים שלנו. מחקרי המשך לממצאים שלו, הובילו להבנת חשיבות האוטופגיה בהסתגלות למצבי עקה וכתגובה להתפתחות מחלות. מוטציות בגנים של האוטופגיה עשויות להתבטא במחלות סרטניות ונוירולוגיות.


בתנאי עקה, כהרעבה או הדבקה בפתוגנים, כאשר בתא יש תצמידי חלבונים, ואף אברונים, שאינם שימושיים יותר או ש"התבלו" והוחלפו בחדשים, חשוב לסלק אותם בהקדם למדור המתאים שיפרק אותם, הליזוזום, ושמרכיביהם יחזרו במהירות למאגר התאי ושהתא יוכל להשתמש בהם כדי התאושש. זה תהליך האוטופגיה (autophagy - מיוונית "אכילה עצמית"). גם חלק מהפתוגנים מסולקים בדרך זו.

ההכרות עם התהליך החלה בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כשכריסטיאן דוב (Duve - שאף זכה בפרס נובל בשנת 1974 על גילוי הליזוזום) דיווח לראשונה על עטיפת מטבוליטים, ואף אברונים שלמים בשקיות ממברניות, להן הוא קרא אוטופגוזומים (autophagosomes), והובלתן אל הליזוזום, אך המנגנון המדוייק של התהליך נשאר לא מוכר, עד לסדרת הניסויים של אושומי בשנות ה-90.
Autophagosome.
תרשים של יצירת האוטופגוזומים ואיחויים עם הליזוזומים
המקור - ההודעה לעיתונות באתר פרסי הנובל 
במקביל, התגלתה ונחקרה המערכת של היוביקוויטין והפרוטאוזום, עליה קיבלו ב-2004 החוקרים הישראלים אהרון צ'חנובר ואברהם הרשקו את פרס נובל לכימיה, ביחד עם שותפם האמריקאי ארווין רוז (Rose). המערכת הזו מסלקת וממחזרת באופן שגרתי חלבונים קטנים, אך היא לא נותנת מענה לחלבונים גדולים, לקומפלקסים חלבוניים ולגופיפים גדולים יותר.
יושינרי אושומי (Ohsumi)  נולד ב-1945 בפוקוקה שביפן.  ב-1974 הוא סיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת טוקיו. לאחר השתלמות בתר דוקטורלית בארצות הברית חזר ליפן, ועבד שם במספר אוניברסיטאות וכיום (מ-2009) הוא חוקר במכון הטכנולוגי של טוקיו.

יושינרי אושומי בשנת 2015
המקור: אתר ממשלתי ביפן
אושומי החל ב-1988 לחקור מיחזור של חלבונים בחלולית (vacuole) של תאי השמר, בה מתבצעים גם תפקודי הליזוזום המוכרים בתאים שלנו. הוא איתר מוטנטים של שמרים שפגועים בתהליך האכילה העצמית על-ידי הרעבת השמרים ואיתור אלה שצברו בחלולית אוטופגזומים שלא התפרקו. וזה ניתן בקלות לצפייה במיקרוסקופ. ב-1992 התפרסם המאמר הראשון שלו בנושא.

אוטופגוזום במיקרוסקופ אלקטרונים - ניתן לראות בתוכו שני מיטוכונדריה ובועיות שמקורן ברשתית התוך הפלסמית
המקור - המעבדה של נובורו מיצושימה, באוניברסיטת טוקיו
אושומי הצליח לאפיין אלפי מוטנטים שונים וזיהה 15 גנים שונים (היום כבר מוכרים כ-40) . הוא אפיין את סדר הפעולה של תוצריהם. שרשרת הפעלה ויצירת האוטופגוזומים מתוארת סכימתית באיור הבא.
Stages of autophagosome formation
המקור - ההודעה לעיתונות באתר פרסי הנובל
אושומי גם הוכיח שמערכת כזו קיימת גם בתאים איקריוטים אחרים, כולל תאי אדם. בתאי היונקים יש למערכת האוטופגיה  חשיבות, מלבד בתנאי עקה, גם בתהליכי התמיינות של תאים בעובר וביצור הבוגר.

פגמים בגנים של האוטופגיה נקשרו למחלות כמו פרקינסון, סכרת מסוג 2, מחלות תלויות גיל נוספות ואף לגידולים ממאירים.

על גילוי ואפיון התהליך הוענק לאושומי הפרס היוקרתי.

לקריאה נוספת

ההודעה לעיתונות באתר פרסי הנובל 


המעבדה של נובורו מיצושימה (Mizushima), משותפיו למחקר של אושומי, בפקולטה לרפואה של מאוניברסיטת טוקיו

מאמר מסכם - על הביולוגיה המולקולרית של האוטופגיה - בכתב העת Annual Reviews of Cell and Develpmental Biology 

פורסם לראשונה באתר מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה, 5 באוקטובר 2016. עודכן. 

20.9.16

מגנום מקוטע (segmented viruses) לנגיפים מפוצלים


כדי שתא מאכסן יוכל לשכפל את הנגיף GCXV, עליו להיות מודבק בלפחות ארבעה ויריונים שונים שכל אחד מהם נושא מקטע אחר של הגנום הנגיפי


נגיפי RNA הם קבוצה גדולה והטרוגנית של נגיפים. אנו מבחינים בין נגיפי ה-RNA החד גדיליים החיוביים, שה-RNA שלהם מתפקד מיד עם חדירתו לתא המאכסן כ-RNA שליח, ולכן אינו חייב להביא עמו בוויריון אנזימים חיוניים שלו,  לבין נגיפי ה-RNA החד גדיליים השליליים, או הדו גדיליים, שחייבים להביא עמם את האנזימים החיוניים כדי שייצרו RNA שליח - כל זאת כדי שהתא המאכסן יוכל לשכפל אותם.

לרוב נגיפי ה-RNA רק מולקולה אחת של חומר תורשתי. יוצאות דופן הן שלוש משפחות מוכרות של נגיפים, נגיפי ה-Arena, נגיפי ה-Bunya  ונגיפי ה-Orthomyxo (הכוללת בין היתר את נגיפי השפעת לסוגיהם השונים). מספר מקטעי ה-RNA המרכיבים את הגנום מגיע אף ל-12. פיצול החומר התורשתי גורם לכך שמתוך כל הנגיפים הצאצאים המשתחררים מהתא המודבק, רק אחוזים בודדים מהם מכילים את כל החומר התורשתי ויתפקדו כנגיפים פעילים. (בנגיפי שפעת A ו-B, למשל,  שלהם שמונה מקטעים שונים של חומר תורשתי, רק כ-10 אחוזים יהיו פעילים).

קופי קולובוס אדום (Procolobus tephrosceles) באוגנדהעשויה לאכסן נגיפי JMTV 
המקור: DuncanWikimedia Commons

בשנת 2014 התגלו באזור Jingmen שבסין נגיפים חדשים שבודדו משני סוגים של קרציות (Rhipicephalus  ו-Haemaphysalis), וכונו JMTV - Jingmen tick virus. לנגיפי JMTV יש גנום מפוצל לארבעה מקטעי RNA. לשני מקטעים מתוך הארבעה היה דמיון רב לחלק מהגנום הלא מקוטע של נגיפי ה-Flavi (אליהם משתייכים, בין היתר, נגיפי דלקת כבד מסוג C, הזיקה, הדנגי, הקדחת הצהובה, וקדחת הנילוס המערבי). מקורם של שני המקטעים האחרים לא ידוע. בהמשך נמצאו נגיפי JMTV גם בקופי קולובוס אדום (Procolobus) באוגנדה. 

קרציית הכלב החומה (Rhipicephalus sanguineus) עשויה לאכסן נגיפי JMTV 
המקור: Gailhampshire, Flicker

לאחרונה, במסגרת מחקר של צבא ארצות הברית, גילו החוקרים, בראשות מרי גסטולה (Gestole) ביתושים מהסוג Culex של אזור Guaico שבטרינידד נגיפים חדשים שכונו Guaico Culex virus - GCXV. לנגיפים אלו גנום מקוטע המורכב מחמשה מקטעים, שהקטן ביניהם -  שאינו הכרחי לשכפול - לא תמיד נמצא. מה שמייחד נגיפים אלה הוא שכל מקטע ארוז בויריון אחר. כדי שההדבקה תצא לפועל ויווצרו כתוצאה ממנה נגיפים חדשים, על המאכסן להיות מודבק בלפחות ארבעה ויריונים שונים - תופעה שמוכרת בנגיפים של צמחים ופטריות אך חדשה בנגיפים אנימליים. 

נקבה של יתוש מהסוג Culex, עשויה לאכסן נגיפי GCXV
המקור: AlvesgasparWikimedia Commons

שני נגיפים אלה, שלהם קרבה גנטית, שוייכו למשפחת נגיפים חדשה, Jingmenvirus
האם תהיה להם השלכה על בריאות האדם בעתיד? 


לקריאה נוספת

המאמר על גילוי נגיפי JMTV בקרציות - בכתב העת PNAS ממאי 2014

המאמר על גילוי נגיפי GCXV ביתושים - בכתב העת Cell Host & Microbe מספטמבר 2016

9.9.16

אבולוציה מצולמת בפעולה מהירה

כיצד מתפתחת בחיידקי Escherichia coli עמידות לאנטיביוטיקה 

בשנות ה-40 נכנס לשימוש האנטיביוט הראשון, הפניצילין, ובעקבותיו אנטיביוטים רבים נוספים. התקווה הגדולה - שבעקבות השימוש בחומרים אלה יעלמו המחלות שנגרמות על חיידקים מן העולם - החלה להתפוגג עוד באותו עשור, שנמצאו החיידקים הראשונים העמידים לפניצילין.
בסרטון המצורף של אוניברסיטת הרוארד, אנו רואים איך תוך זמן קצר, ימים, אוכלוסיה של חיידקי E. coli, שרגישים לאנטיביוט מסויים, מוציאה מקרבה מוטנטים שמסתגלים לריכוזים ההולכים וגדלים של האנטיביוט שבנוכחותו הם גדלים ובסופו של תהליך קיבלנו אוכלוסיית חיידקים שעמידה לריכוזי אנטיביוט הגדולים פי 1000 מהריכוז המינימלי של האנטיביוט שהחיידקי המוצא לא יכלו לחיות בנוכחותו.




  המדענים בנו צלחת פטרי ענקית  כדי לראות  חיידקי E. coli מפתחים במהירות עמידות לאנטיביוטיקה 
Michael Baym, Roy Kishony, Rick Groleau, Tami Lieberman, Rick Groleau, Remy Chait
אוניברסיטת הרוארד
מיקום הסרטון

מיכאל ביים (Baym) ותמי ליברמן (Lieberman) מהקבוצה של רועי קישוני (Kishony) מאוניברסיטת הרווארד בנו מבנה אקרילי מלבני שגודלו 60 ס"מ על 120 ס"מ וחילקו אותו לאורכו לתשעה מקטעים. אותם הם הם מלאו במצע מזון מוצק לגידול חיידקים (אליו הוסיפו דיו שחור) וריכוזים שונים של אנטיביוטים. שני המקטעים החיצוניים היו ללא האנטיביוטיקה. ולכיוון המרכז הם העלו את הריכוזים עד לפי 1000 מהריכוז המינימלי של האנטיביוט שהחיידקים המקוריים לא יכלו לחיות בנוכחותו. המצע המוצק לא מאפשר דיפוזיה צידית של האנטיביוטים או תנועה של החיידקים. מעל השכבה המוצקה הם הוסיפו שכבה נוספת של מצע מזון, רק שהפעם ריכוז האגאר (החומר הממצק - מופק מאצות) היה דליל יותר וזה מאפשר תנועה של החיידקים.
לשני המקטעים החיצוניים, ללא האנטיביוטים, הם הוסיפו את החיידקים. החיידקים גדלו במהירות ומלאו את כל המקטע. - שום דבר לא הפריע להם. כשהגיעו לגבול עם המקטע הבא, נעצרה גדילתם, מלבד של כמה מוטנטים שהתפתחו והחלו להתרבות ולהשתלט על המקטע הבא. התהליך הזה חזר על עצמו עוד שלוש פעמים עד שגדלו חיידקים גם במקטע המרכזי.

החוקרים קראו בהתחלה למתקן OMG - ראשי תיבות של תצפית על גדילת חיידקים (Observatory of Microbial Growth). בהמשך הם שינו את שמו ל-MEGA-plate, ר"ת של Microbial Evolution and Growth Arena plate.
קוראי האנגלית שביניכם יבחינו בוודאי במשמעות הכפולה של ראשי התיבות.

החוקרים בדקו שבעה אנטיביוטים שונים, ביניהם טרימתופרים (trimethoprim) וציפרופלוקסצין (ciprofloxacin). ובכולם התקבלה תוצאה דומה.


  
חיידקי E. coli מפתחים עמידות לאנטיביוט ציפרופלוקסצין

סרטון מצויין זה ממחיש את התהליך האבולוציוני שעוברים אותם חיידקים (שלחלק מפרטיו לא התייחסנו כאן), ומסביר היטב מדוע סוף עידן האנטיביוטיקה ממש קרוב אלינו.


לקריאה נוספת


נעם לויתן - חיים בסרט: כך החיידקים מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה - באתר מכון דוידסון

Stunning Videos of Evolution in Action - כתבה של Ed yong מ-The Atlantic

המאמר המקורי - מכתב העת Science - ספטמבר 2016


פורסם לראשונה באתר הפייסבוק: מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה

7.9.16

חיסון כלבת להצלת הזאב האתיופי (Canis simensis) - בשיתוף עם ד"ר אורי פלביץ


הזאב האתיופי (או החבשי - Canis simensis) הוא מין של זאב ממשפחת הכלביים שחי ברמה האתיופית בגבהים של 3000-4500 מטר. מין זאב זה הוא בעל חיים חברתי שמתקבץ בדרך כלל בקבוצות קטנות של 6-20 פרטים. תזונת זאבים אלו מתבססת בעיקר על מכרסמים שניצודים במהלך היום. הזאב האתיופי הוא למעשה המין הכלבי הנדיר בעולם והוא מצוי בסכנת הכחדה ממשית מאחר ואוכלוסיותיו מונות פחות מ-500 פרטים בסך הכל. קצת מעל למחצית מהפרטים חיים בהרי בייל (Bale) שבדרום אתיופיה. הסכנות המאיימות על הזאב האתיופי כוללות צייד, רבייה עם כלבי בית, צמצום שטחי מחייתו ומחלות מדבקות כגון הכלבלבת והכלבת. מחלות אלו מועברות לזאבים כתוצאה ממגע ישיר עם כלבי הבית הנפוצים מסביבם. מאז שנת 1990 נרשמו ארבע התפרצויות של מגפות כלבת באוכלוסיית הזאבים בהרי בייל. מגפות אלו כמעט וחיסלו את האוכלוסייה כולה. עד כה, הנסיונות שנעשו להכחיד את הכלבת באוכלוסיות אלו נכשלו.

זאב אתיופי
צילום: 
Stuart Orford, Flicke
הכלבת היא מחלה נגיפית, קטלנית וחשוכת מרפא של מערכת העצבים המרכזית בכל היונקים. התמותה מהמחלה קרובה מאד ל-100% (99%-95%). לאחר שמופיעים סימני המחלה אין שום דרך להתגבר עליה. לרוב, נשיכה או שריטה מבעל חיים נגוע בכלבת מעבירות את הנגיף הגורם למחלה, אך יש גם דרכים נוספות. הדרך היחידה להתגבר על התפשטות המחלה היא על ידי חיסון פעיל. האופן שבו מקובל לחסן בעלי חיים בסביבתם הטבעית הוא באמצעות האכלתם בפתיונות שמשולב בהם חומר החיסון.

במאמר שפורסם השבוע בעיתון המדעי Vaccine מתואר מחקר שדה שנעשה בשמורת הרי בייל ובו נבדקו הדרכים והמינונים היעילים ביותר לחיסון הזאב האתיופי. חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד, בשיתוף עם הרשות לשימור חיות הבר של אתיופיה והסוכנות לבריאות החי והצומח הבריטית, פזרו במקומות המחייה של הזאבים, חיסון פומי (דרך הפה) כנגד מחלת הכלבת. החוקרים השתמשו בחיסון ותיק (נמצא בשימוש וטרינרי כבר למעלה מ-20 שנה) המכונה SAG2 וכולל נגיף כלבת מוחלש.

מסקנות המחקר העיקריות היו שהדרך היעילה ביותר למתן החיסון הפומי היא באמצעות פתיונות של בשר עיזים בפיזור לילי באיזורי המחייה של הזאבים או מעל גב סוסים. במחקר נמצא שהחיסון יעיל ושהוא עשוי להגן על של הזאב האתיופי מפני מחלת הכלבת. מתוך 21 זאבים שנלכדו במחקר ב-14 זאבים נמצא סמן המעיד שהם ניזונו מן הפתיון ואצל 86% מהם רמת הנוגדנים כנגד כלבת הייתה גבוהה מספיק כדי להקנות להם חסינות. בתום תקופת מעקב של 14 חודשים אחר הזאבים המחוסנים (סומנו בתג אוזן) התברר שכולם, למעט אחד, נותרו בחיים.

מחקר זה הוא המחקר הראשון מסוגו שנערך באוכלוסיות בר של מין טורף המצוי בסכנת הכחדה והוא מהווה בשורה מצוינת ומעודדת עבור סיכויי השרדותו של הזאב האתיופי הנדיר.

כתבו: ד"ר אורי פלביץ וד"ר דרור בר-ניר, המחלקה למדעי החיים, האוניברסיטה הפתוחה

לקריאה נוספת

 המאמר ב-Vaccine

כלבת לא לכלבים בלבד.

רשומה זו פורסמה במקור בדף הפייסבוק "מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה" 

5.9.16

סוג חדש של נגיפי שפעת - Influenza D, בארצות הברית וצרפת.


נגיף שפעת שהתגלה בחזירים ובבקר, נחשד בהתחלה כנגיף שפעת מסוג C (וכונה C/swine/Oklahoma/1334/2011), בגלל שהכיל 7 מקטעי RNA. הנגיף אופיין גנטית וסרולוגית באוניברסיטת דרום דקוטה כנגיף שאינו מתאים לשלושת הסוגים המוכרים כיום של נגיפי השפעת: שפעת A, שפעת B ושפעת C. בתחילת ספטמבר 2016, אישרה הוועדה הבינלאומית לטקסונומיה של נגיפים את שיוך הנגיף החדש, Influenza D, כסוג חדש (שישי) בתת-המשפחה Orthomyxovirdae, כפי שהציעו המגלים.

עדר בקר בנטף, ישראל - עדיין לא ידוע אם הנגיף קיים בארץ.
צילום: SuperJew, wikimedia commons

בן האוס (Hause), דוקטורנט במעבדתו של פנג לי (Lee) בודד את הנגיף בודד לראשונה בשנת 2011 מחזיר חולה בחווה באוקלהומה. בהמשך הוא גילה שפרות הן המאגר של הנגיף, אף שאינן מגלות סימני מחלה. הנגיף מועבר על-ידי מגע ישיר, ןלא דרך האוויר. זה נגיף השפעת הראשון שמקורו בפרות, והוא נפוץ בעדרי פרות ברחבי ארצות הברית. קביות (חזירי-ים) ניתנות להדבקה בנגיף ולשמש כמודל מחקר עליו. נוגדנים נגד הנגיף נמצאו גם בדמם של כבשים ועזים, אך לא בעופות.

נגיף נוסף, דומה מאד לראשון התגלה גם בפרות בצרפת. 

רצף הבסיסים המרכיבים את החומר התורשתי של הנגיף נקבע והתברר שיש דמיון של כ-50 אחוזים בינו לנגיפי שפעת C. החלבון הפנימי שלו (M חלבון ה-Matrix), שונה במבנהו ותפקודו מהחלבון המקביל של נגיפי שפעת C. 

נכון לעכשיו, לא ברור אם הנגיף יכול להדביק בני אדם, להתרבות בהם ולגרום להם למחלה. עובדי בקר שנחשפו לנגיף פיתחו נוגדנים. 

לקריאה נוספת 

המאמר המקורי - מכתב העת mBio, מרץ 2014. 

המאמר העל גילוי הנגיף בצרפת - מ-Emerging Infectious Diseases, פברואר 2015


2.9.16

חצב מצוי - פרח של קיץ


חצבים מצויים - בחולות נחל אלכסנדר, אוגוסט 2016



שוב פורח החצב
וזה סימן שבא הסתיו
וימים טובים באים עכשיו
שוב פורח החצב

מתוך "שיר פורח"  - הגרסה העברית של נעמי שמר לשיר האמריקאי Happy days are here again


החצב המצוי (Urginea maritima) הוא פרח גדול ומוכר, ממשפחת האספרגיים (שפוצלה לאחרונה ממשפחת השושניים). יש המתייחסים אליו כאחד ממבשרי הסתיו, למרות שראשוניו כבר פורחים  באמצע הקיץ (בחודש יולי).  לחצב יש עמוד פריחה גבוה, עם פרחים לבנים. הוא פורח בעיקר באיזורי ההר ובשפלה בחבלים הים תיכוניים, אך גם במדבר מוצאים לפעמים פרחים בודדים. 

יש ויכוח אם שמו, חצב, מקורו בכך מפריחתו מתחילה במחצית חודש אב, או בגלל ששורשיו חוצבים בסלעים את דרכם.

בצלים של חצב מצוי, למעלה "חצובים" בין הסלעים
למטה, כשהעלים מגיחים. שמורת עין פרת - אוקטובר 2014
בקיץ ובסתיו (החל מיולי) עולה וצומח מהבצל שטמון באדמה עמוד פריחה מרשים (70 עד 180 ס"מ), בו פורחים כ-250-50 פרחים בתפרחת דמוית שיבולת, מלמטה למעלה (בקבוצות של כ-30). לכל פרח, שקוטרו כ-1 ס"מ יש ששה עלי כותרת לבנים שמבחוץ עובר במרכזם פס ירקרק חום. בתוך כל פרח יש ששה אבקנים ושחלה משולשת. כל פרח שופע צוף ובשל כך זוכה לביקור של חרקים רבים שמאביקים אותו. (קיימת גם אפשרות של האבקת רוח והאבקה עצמית שמתרחשות במידה ולא מתרחשת האבקת חרקים).

עלים של חצב מצוי,  שמורת עין פרת - אוקטובר 2014
עמוד פריחה זה נובל, מפזר את זרעיו מסביב ונופל.  בחורף, עוד לפני הגשמים מגיחים העלים הגדולים שאחראים לצבירת האנרגיה מהשמש ואגירתה בחומרי תשמורת, שחלקם רעילים. העלים מסיימים את תפקידם ומתים בראשית אפריל. באדמה נותר הבצל, שגם הוא רעיל,  שקוטרו עשוי להגיע עד 25 ס"מ. מתחתית הבצל בולטת כלפי מטה ציצת השורשים.

מין נוסף של חצב - קטן הרבה יותר והרבה פחות מוכר - צומח בצפון הנגב - זהו החצב הגלוני (Urginea undulata).

חצבים גלוניים - בנחל הבשור, אוגוסט 2016
צילומים: אורון יעקב


לקריאה נוספת

חצב מצוי - מייק לבנה, באתר צמח השדה
חצב מצוי - אבינועם דנין - צמחיית ישראל ברשת


גירסה מקוצרת של רשימה זו פורסמה ב"מדע גדול בקטנה