חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

20.9.16

מגנום מקוטע (segmented viruses) לנגיפים מפוצלים


כדי שתא מאכסן יוכל לשכפל את הנגיף GCXV, עליו להיות מודבק בלפחות ארבעה ויריונים שונים שכל אחד מהם נושא מקטע אחר של הגנום הנגיפי


נגיפי RNA הם קבוצה גדולה והטרוגנית של נגיפים. אנו מבחינים בין נגיפי ה-RNA החד גדיליים החיוביים, שה-RNA שלהם מתפקד מיד עם חדירתו לתא המאכסן כ-RNA שליח, ולכן אינו חייב להביא עמו בוויריון אנזימים חיוניים שלו,  לבין נגיפי ה-RNA החד גדיליים השליליים, או הדו גדיליים, שחייבים להביא עמם את האנזימים החיוניים כדי שייצרו RNA שליח - כל זאת כדי שהתא המאכסן יוכל לשכפל אותם.

לרוב נגיפי ה-RNA רק מולקולה אחת של חומר תורשתי. יוצאות דופן הן שלוש משפחות מוכרות של נגיפים, נגיפי ה-Arena, נגיפי ה-Bunya  ונגיפי ה-Orthomyxo (הכוללת בין היתר את נגיפי השפעת לסוגיהם השונים). מספר מקטעי ה-RNA המרכיבים את הגנום מגיע אף ל-12. פיצול החומר התורשתי גורם לכך שמתוך כל הנגיפים הצאצאים המשתחררים מהתא המודבק, רק אחוזים בודדים מהם מכילים את כל החומר התורשתי ויתפקדו כנגיפים פעילים. (בנגיפי שפעת A ו-B, למשל,  שלהם שמונה מקטעים שונים של חומר תורשתי, רק כ-10 אחוזים יהיו פעילים).

קופי קולובוס אדום (Procolobus tephrosceles) באוגנדהעשויה לאכסן נגיפי JMTV 
המקור: DuncanWikimedia Commons

בשנת 2014 התגלו באזור Jingmen שבסין נגיפים חדשים שבודדו משני סוגים של קרציות (Rhipicephalus  ו-Haemaphysalis), וכונו JMTV - Jingmen tick virus. לנגיפי JMTV יש גנום מפוצל לארבעה מקטעי RNA. לשני מקטעים מתוך הארבעה היה דמיון רב לחלק מהגנום הלא מקוטע של נגיפי ה-Flavi (אליהם משתייכים, בין היתר, נגיפי דלקת כבד מסוג C, הזיקה, הדנגי, הקדחת הצהובה, וקדחת הנילוס המערבי). מקורם של שני המקטעים האחרים לא ידוע. בהמשך נמצאו נגיפי JMTV גם בקופי קולובוס אדום (Procolobus) באוגנדה. 

קרציית הכלב החומה (Rhipicephalus sanguineus) עשויה לאכסן נגיפי JMTV 
המקור: Gailhampshire, Flicker

לאחרונה, במסגרת מחקר של צבא ארצות הברית, גילו החוקרים, בראשות מרי גסטולה (Gestole) ביתושים מהסוג Culex של אזור Guaico שבטרינידד נגיפים חדשים שכונו Guaico Culex virus - GCXV. לנגיפים אלו גנום מקוטע המורכב מחמשה מקטעים, שהקטן ביניהם -  שאינו הכרחי לשכפול - לא תמיד נמצא. מה שמייחד נגיפים אלה הוא שכל מקטע ארוז בויריון אחר. כדי שההדבקה תצא לפועל ויווצרו כתוצאה ממנה נגיפים חדשים, על המאכסן להיות מודבק בלפחות ארבעה ויריונים שונים - תופעה שמוכרת בנגיפים של צמחים ופטריות אך חדשה בנגיפים אנימליים. 

נקבה של יתוש מהסוג Culex, עשויה לאכסן נגיפי GCXV
המקור: AlvesgasparWikimedia Commons

שני נגיפים אלה, שלהם קרבה גנטית, שוייכו למשפחת נגיפים חדשה, Jingmenvirus
האם תהיה להם השלכה על בריאות האדם בעתיד? 


לקריאה נוספת

המאמר על גילוי נגיפי JMTV בקרציות - בכתב העת PNAS ממאי 2014

המאמר על גילוי נגיפי GCXV ביתושים - בכתב העת Cell Host & Microbe מספטמבר 2016

9.9.16

אבולוציה מצולמת בפעולה מהירה

כיצד מתפתחת בחיידקי Escherichia coli עמידות לאנטיביוטיקה 

בשנות ה-40 נכנס לשימוש האנטיביוט הראשון, הפניצילין, ובעקבותיו אנטיביוטים רבים נוספים. התקווה הגדולה - שבעקבות השימוש בחומרים אלה יעלמו המחלות שנגרמות על חיידקים מן העולם - החלה להתפוגג עוד באותו עשור, שנמצאו החיידקים הראשונים העמידים לפניצילין.
בסרטון המצורף של אוניברסיטת הרוארד, אנו רואים איך תוך זמן קצר, ימים, אוכלוסיה של חיידקי E. coli, שרגישים לאנטיביוט מסויים, מוציאה מקרבה מוטנטים שמסתגלים לריכוזים ההולכים וגדלים של האנטיביוט שבנוכחותו הם גדלים ובסופו של תהליך קיבלנו אוכלוסיית חיידקים שעמידה לריכוזי אנטיביוט הגדולים פי 1000 מהריכוז המינימלי של האנטיביוט שהחיידקי המוצא לא יכלו לחיות בנוכחותו.




  המדענים בנו צלחת פטרי ענקית  כדי לראות  חיידקי E. coli מפתחים במהירות עמידות לאנטיביוטיקה 
Michael Baym, Roy Kishony, Rick Groleau, Tami Lieberman, Rick Groleau, Remy Chait
אוניברסיטת הרוארד
מיקום הסרטון

מיכאל ביים (Baym) ותמי ליברמן (Lieberman) מהקבוצה של רועי קישוני (Kishony) מאוניברסיטת הרווארד בנו מבנה אקרילי מלבני שגודלו 60 ס"מ על 120 ס"מ וחילקו אותו לאורכו לתשעה מקטעים. אותם הם הם מלאו במצע מזון מוצק לגידול חיידקים (אליו הוסיפו דיו שחור) וריכוזים שונים של אנטיביוטים. שני המקטעים החיצוניים היו ללא האנטיביוטיקה. ולכיוון המרכז הם העלו את הריכוזים עד לפי 1000 מהריכוז המינימלי של האנטיביוט שהחיידקים המקוריים לא יכלו לחיות בנוכחותו. המצע המוצק לא מאפשר דיפוזיה צידית של האנטיביוטים או תנועה של החיידקים. מעל השכבה המוצקה הם הוסיפו שכבה נוספת של מצע מזון, רק שהפעם ריכוז האגאר (החומר הממצק - מופק מאצות) היה דליל יותר וזה מאפשר תנועה של החיידקים.
לשני המקטעים החיצוניים, ללא האנטיביוטים, הם הוסיפו את החיידקים. החיידקים גדלו במהירות ומלאו את כל המקטע. - שום דבר לא הפריע להם. כשהגיעו לגבול עם המקטע הבא, נעצרה גדילתם, מלבד של כמה מוטנטים שהתפתחו והחלו להתרבות ולהשתלט על המקטע הבא. התהליך הזה חזר על עצמו עוד שלוש פעמים עד שגדלו חיידקים גם במקטע המרכזי.

החוקרים קראו בהתחלה למתקן OMG - ראשי תיבות של תצפית על גדילת חיידקים (Observatory of Microbial Growth). בהמשך הם שינו את שמו ל-MEGA-plate, ר"ת של Microbial Evolution and Growth Arena plate.
קוראי האנגלית שביניכם יבחינו בוודאי במשמעות הכפולה של ראשי התיבות.

החוקרים בדקו שבעה אנטיביוטים שונים, ביניהם טרימתופרים (trimethoprim) וציפרופלוקסצין (ciprofloxacin). ובכולם התקבלה תוצאה דומה.


  
חיידקי E. coli מפתחים עמידות לאנטיביוט ציפרופלוקסצין

סרטון מצויין זה ממחיש את התהליך האבולוציוני שעוברים אותם חיידקים (שלחלק מפרטיו לא התייחסנו כאן), ומסביר היטב מדוע סוף עידן האנטיביוטיקה ממש קרוב אלינו.


לקריאה נוספת


נעם לויתן - חיים בסרט: כך החיידקים מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה - באתר מכון דוידסון

Stunning Videos of Evolution in Action - כתבה של Ed yong מ-The Atlantic

המאמר המקורי - מכתב העת Science - ספטמבר 2016


פורסם לראשונה באתר הפייסבוק: מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה

7.9.16

חיסון כלבת להצלת הזאב האתיופי (Canis simensis) - בשיתוף עם ד"ר אורי פלביץ


הזאב האתיופי (או החבשי - Canis simensis) הוא מין של זאב ממשפחת הכלביים שחי ברמה האתיופית בגבהים של 3000-4500 מטר. מין זאב זה הוא בעל חיים חברתי שמתקבץ בדרך כלל בקבוצות קטנות של 6-20 פרטים. תזונת זאבים אלו מתבססת בעיקר על מכרסמים שניצודים במהלך היום. הזאב האתיופי הוא למעשה המין הכלבי הנדיר בעולם והוא מצוי בסכנת הכחדה ממשית מאחר ואוכלוסיותיו מונות פחות מ-500 פרטים בסך הכל. קצת מעל למחצית מהפרטים חיים בהרי בייל (Bale) שבדרום אתיופיה. הסכנות המאיימות על הזאב האתיופי כוללות צייד, רבייה עם כלבי בית, צמצום שטחי מחייתו ומחלות מדבקות כגון הכלבלבת והכלבת. מחלות אלו מועברות לזאבים כתוצאה ממגע ישיר עם כלבי הבית הנפוצים מסביבם. מאז שנת 1990 נרשמו ארבע התפרצויות של מגפות כלבת באוכלוסיית הזאבים בהרי בייל. מגפות אלו כמעט וחיסלו את האוכלוסייה כולה. עד כה, הנסיונות שנעשו להכחיד את הכלבת באוכלוסיות אלו נכשלו.

זאב אתיופי
צילום: 
Stuart Orford, Flicke
הכלבת היא מחלה נגיפית, קטלנית וחשוכת מרפא של מערכת העצבים המרכזית בכל היונקים. התמותה מהמחלה קרובה מאד ל-100% (99%-95%). לאחר שמופיעים סימני המחלה אין שום דרך להתגבר עליה. לרוב, נשיכה או שריטה מבעל חיים נגוע בכלבת מעבירות את הנגיף הגורם למחלה, אך יש גם דרכים נוספות. הדרך היחידה להתגבר על התפשטות המחלה היא על ידי חיסון פעיל. האופן שבו מקובל לחסן בעלי חיים בסביבתם הטבעית הוא באמצעות האכלתם בפתיונות שמשולב בהם חומר החיסון.

במאמר שפורסם השבוע בעיתון המדעי Vaccine מתואר מחקר שדה שנעשה בשמורת הרי בייל ובו נבדקו הדרכים והמינונים היעילים ביותר לחיסון הזאב האתיופי. חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד, בשיתוף עם הרשות לשימור חיות הבר של אתיופיה והסוכנות לבריאות החי והצומח הבריטית, פזרו במקומות המחייה של הזאבים, חיסון פומי (דרך הפה) כנגד מחלת הכלבת. החוקרים השתמשו בחיסון ותיק (נמצא בשימוש וטרינרי כבר למעלה מ-20 שנה) המכונה SAG2 וכולל נגיף כלבת מוחלש.

מסקנות המחקר העיקריות היו שהדרך היעילה ביותר למתן החיסון הפומי היא באמצעות פתיונות של בשר עיזים בפיזור לילי באיזורי המחייה של הזאבים או מעל גב סוסים. במחקר נמצא שהחיסון יעיל ושהוא עשוי להגן על של הזאב האתיופי מפני מחלת הכלבת. מתוך 21 זאבים שנלכדו במחקר ב-14 זאבים נמצא סמן המעיד שהם ניזונו מן הפתיון ואצל 86% מהם רמת הנוגדנים כנגד כלבת הייתה גבוהה מספיק כדי להקנות להם חסינות. בתום תקופת מעקב של 14 חודשים אחר הזאבים המחוסנים (סומנו בתג אוזן) התברר שכולם, למעט אחד, נותרו בחיים.

מחקר זה הוא המחקר הראשון מסוגו שנערך באוכלוסיות בר של מין טורף המצוי בסכנת הכחדה והוא מהווה בשורה מצוינת ומעודדת עבור סיכויי השרדותו של הזאב האתיופי הנדיר.

כתבו: ד"ר אורי פלביץ וד"ר דרור בר-ניר, המחלקה למדעי החיים, האוניברסיטה הפתוחה

לקריאה נוספת

 המאמר ב-Vaccine

כלבת לא לכלבים בלבד.

רשומה זו פורסמה במקור בדף הפייסבוק "מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה" 

5.9.16

סוג חדש של נגיפי שפעת - Influenza D, בארצות הברית וצרפת.


נגיף שפעת שהתגלה בחזירים ובבקר, נחשד בהתחלה כנגיף שפעת מסוג C (וכונה C/swine/Oklahoma/1334/2011), בגלל שהכיל 7 מקטעי RNA. הנגיף אופיין גנטית וסרולוגית באוניברסיטת דרום דקוטה כנגיף שאינו מתאים לשלושת הסוגים המוכרים כיום של נגיפי השפעת: שפעת A, שפעת B ושפעת C. בתחילת ספטמבר 2016, אישרה הוועדה הבינלאומית לטקסונומיה של נגיפים את שיוך הנגיף החדש, Influenza D, כסוג חדש (שישי) בתת-המשפחה Orthomyxovirdae, כפי שהציעו המגלים.

עדר בקר בנטף, ישראל - עדיין לא ידוע אם הנגיף קיים בארץ.
צילום: SuperJew, wikimedia commons

בן האוס (Hause), דוקטורנט במעבדתו של פנג לי (Lee) בודד את הנגיף בודד לראשונה בשנת 2011 מחזיר חולה בחווה באוקלהומה. בהמשך הוא גילה שפרות הן המאגר של הנגיף, אף שאינן מגלות סימני מחלה. הנגיף מועבר על-ידי מגע ישיר, ןלא דרך האוויר. זה נגיף השפעת הראשון שמקורו בפרות, והוא נפוץ בעדרי פרות ברחבי ארצות הברית. קביות (חזירי-ים) ניתנות להדבקה בנגיף ולשמש כמודל מחקר עליו. נוגדנים נגד הנגיף נמצאו גם בדמם של כבשים ועזים, אך לא בעופות.

נגיף נוסף, דומה מאד לראשון התגלה גם בפרות בצרפת. 

רצף הבסיסים המרכיבים את החומר התורשתי של הנגיף נקבע והתברר שיש דמיון של כ-50 אחוזים בינו לנגיפי שפעת C. החלבון הפנימי שלו (M חלבון ה-Matrix), שונה במבנהו ותפקודו מהחלבון המקביל של נגיפי שפעת C. 

נכון לעכשיו, לא ברור אם הנגיף יכול להדביק בני אדם, להתרבות בהם ולגרום להם למחלה. עובדי בקר שנחשפו לנגיף פיתחו נוגדנים. 

לקריאה נוספת 

המאמר המקורי - מכתב העת mBio, מרץ 2014. 

המאמר העל גילוי הנגיף בצרפת - מ-Emerging Infectious Diseases, פברואר 2015


2.9.16

חצב מצוי - פרח של קיץ


חצבים מצויים - בחולות נחל אלכסנדר, אוגוסט 2016



שוב פורח החצב
וזה סימן שבא הסתיו
וימים טובים באים עכשיו
שוב פורח החצב

מתוך "שיר פורח"  - הגרסה העברית של נעמי שמר לשיר האמריקאי Happy days are here again


החצב המצוי (Urginea maritima) הוא פרח גדול ומוכר, ממשפחת האספרגיים (שפוצלה לאחרונה ממשפחת השושניים). יש המתייחסים אליו כאחד ממבשרי הסתיו, למרות שראשוניו כבר פורחים  באמצע הקיץ (בחודש יולי).  לחצב יש עמוד פריחה גבוה, עם פרחים לבנים. הוא פורח בעיקר באיזורי ההר ובשפלה בחבלים הים תיכוניים, אך גם במדבר מוצאים לפעמים פרחים בודדים. 

יש ויכוח אם שמו, חצב, מקורו בכך מפריחתו מתחילה במחצית חודש אב, או בגלל ששורשיו חוצבים בסלעים את דרכם.

בצלים של חצב מצוי, למעלה "חצובים" בין הסלעים
למטה, כשהעלים מגיחים. שמורת עין פרת - אוקטובר 2014
בקיץ ובסתיו (החל מיולי) עולה וצומח מהבצל שטמון באדמה עמוד פריחה מרשים (70 עד 180 ס"מ), בו פורחים כ-250-50 פרחים בתפרחת דמוית שיבולת, מלמטה למעלה (בקבוצות של כ-30). לכל פרח, שקוטרו כ-1 ס"מ יש ששה עלי כותרת לבנים שמבחוץ עובר במרכזם פס ירקרק חום. בתוך כל פרח יש ששה אבקנים ושחלה משולשת. כל פרח שופע צוף ובשל כך זוכה לביקור של חרקים רבים שמאביקים אותו. (קיימת גם אפשרות של האבקת רוח והאבקה עצמית שמתרחשות במידה ולא מתרחשת האבקת חרקים).

עלים של חצב מצוי,  שמורת עין פרת - אוקטובר 2014
עמוד פריחה זה נובל, מפזר את זרעיו מסביב ונופל.  בחורף, עוד לפני הגשמים מגיחים העלים הגדולים שאחראים לצבירת האנרגיה מהשמש ואגירתה בחומרי תשמורת, שחלקם רעילים. העלים מסיימים את תפקידם ומתים בראשית אפריל. באדמה נותר הבצל, שגם הוא רעיל,  שקוטרו עשוי להגיע עד 25 ס"מ. מתחתית הבצל בולטת כלפי מטה ציצת השורשים.

מין נוסף של חצב - קטן הרבה יותר והרבה פחות מוכר - צומח בצפון הנגב - זהו החצב הגלוני (Urginea undulata).

חצבים גלוניים - בנחל הבשור, אוגוסט 2016
צילומים: אורון יעקב


לקריאה נוספת

חצב מצוי - מייק לבנה, באתר צמח השדה
חצב מצוי - אבינועם דנין - צמחיית ישראל ברשת


גירסה מקוצרת של רשימה זו פורסמה ב"מדע גדול בקטנה

6.8.16

Elysia chlorotica - החשופית הפוטוסינתטית


החשופית שגונבת, כל פעם מחדש, גנים של אצות, המאפשרים לכלורופלסטידות לתפקד לתקופה מוגבלת. 


אם הייתם נתקלים בחשופית הימית הזו, Elysia chlorotica,  באמצע הלילה, או אפילו ביום, האם הייתם חושבים שיש בה משהו מוזר? - בהחלט, צבעה ירוק.  צבע ירוק בבעלי חיים משמש לרוב להסוואה בבעלי חיים שמתגוררים בסביבות ירוקות - בין צמחים. האם החשופית הזו חיה בסביבה ירוקה? לא ממש - היא חיה במערב האוקיינוס האטלנטי, מול חופי קנדה וצפון ארצות הברית.
Elysia chlorotica
מה מקור הצבע הירוק של החשופיות?  הצבען שמקנה לחשופית את צבעה הירוק הוא כלורופיל. אותו כלורופיל שמאפשר ליצורים שונים, חיידקים, אצות וצמחים לבצע פוטוסינתזה - אחד משני התהליכים המאפשר המרה של אנרגיית השמש לאנרגיה כימית זמינה. וזו  בהחלט הפתעה, כי החשופית הזו היא בעל חיים...

והכלורופיל הזה אכן פעיל - החשופית אכן מבצעת פוטוסינתזה. ויש לה את האברונים המתאימים לכך - כלורופלסטידות - שהן אלה המכילות את הכלורופיל. ומסתבר ש-Elysia chlorotica לא לבד... חשופיות ירוקות אחרות מאותו סוג, Elysia pisilla, ו-Elysia viridis - גם הן ירוקות או צהובות בהתאם לכלורופלסטידות שלהן.

אז איך הגיעו הכלורופלסטידות אל החשופית? מסתבר, שהכלורופלסטידות אינן ממש שלה. החשופית צוברת אותן אצלה, במערכת העיכול, לאחר שאכלה את בעלי הכלורופלסטידות המקוריות - תאי האצות הצהובות-ירוקות Vaucheria litorea ו-Vaucheria litoreaתאי האפיתל של מערכת העיכול "בולעים" בשלמותן את הכלורופלסטידות, ושם הכלורופלסטידות מתפקדות  - מבצעות פוטוסינתזה ומאפשרות לחשופית להתקיים ללא מזון חיצוני חודשים רבים. התופעה הזו של "גניבת" כלורופלסטים מכונה קלפטופלסטיות (kleptoplasty - ביוונית קלפטו = גנב). והיא היתה מוכרת בעיקר במיקרואורגניזמים.

וכאן מתעוררת שאלה מעניינת - למרות שמוצא הכלורופלסטידות הוא בחיידקים כחוליים חופשיים (אי שם בעבר האבולוציוני שלהן), הכלורופלסטידות של האצה יכולות לתפקד רק בעזרת חלבונים, שהאינפורמציה לייצור כ-90 אחוזים מהם נמצאת בגנום של תאי האצה. אז איך בכל זאת מתפקדות הכלורופלסטידות בתאי החשופית?

ב-1996, כשהתגלתה התופעה, הועלתה ההשערה שמתישהו - במהלך האבולוציה המשותפת של החשופית עם מזונה העיקרי - האצה Vaucheria litorea, התרחש מעבר אופקי של גנים (hoizontal gene transfer) בין הנטרף לטורף, ושהגנים שמאפשרים את תפקוד הכלורופלסטים עברו מהאצה לחשופית, השתלבו בגנום שלה - בתאי הנבט, ותוצרי גנים אלה מאפשרים לכלורופלסטידות לתפקד מחוץ לתאי האצות מהם הגיעו.

בחמש שנים שחלפו התייחסו להשערה הזו כאל עובדה קיימת, למרות שלא הוכחה עד הסוף. בשיטות מולקולריות שונות הוכח קיומם גנים מהאצה בתאי החשופית, אך לא בדקו את מיקומם המדוייק. 


קבוצת חוקרים בראשותה של מרי רומפו (Rumpho), מאוניברסיטת ראטגרס שבניו ג'רסי, אספו ביצים מחשופיות שלא הזדמן להם עדיין לאכול אצות ופענחו את הגנום של החשופית במלואו. הם סרקו באמצעות תוכנות מחשב מתאימות את הגנום של החשופית ולא מצאו בו כלל רצפים שמקורם באצה. ובכך שללו את התיאוריה של מעבר הגנים האופקי. אבל, סקירה מדוקדקת יותר של תאי אפיתל של חשופיות אחרות, שאכלו אצות, גילתה בהם נוכחות של רצפים קצרים רלוונטיים של הגנום של האצה - כאלמנטים חוץ כרומוזומליים.

איך מצליחים אותם אלמנטים חוץ כרומוזומליים לשרוד זמן ממושך - מספר חודשים -  בתאי האפיתל של של החשופית? זו השאלה שעדיין מטרידה אותנו... 


רשומה זו נכתבה לראשונה בפברואר 2013, ועודכנה באוגוסט 2016


לקריאה נוספת

המאמר ה מ-2008

המאמר מ-2013


31.7.16

גמלים במדבר יהודה חלו באבעבועות הגמל (Camelpox)

אבעבועות הגמל - המחלה הנגרמת על-ידי הנגיף CMPV ממשפחת הנגיפים Poxviridae, מדווחת לראשונה בישראל

בתחילת חודש יולי 2016 אותרו בישראל, באזור תל ערד 13 גמלים חולים באבעבועות הגמל, 23 גמלים אחרים שהיו באותם שני עדרים לא חלו. בהמשך אותו חודש דיווחו גם רשויות הבריאות של הרשות הפלשתינאית על כ-30 גמלים חולים, שאותרו בשני עדרים במדבר יהודה, מזרחית לבית-לחם. האבחון אושר סופית כדגימות משבעה מהם נמצאו חיוביים בתבחין PCR במעבדות המכון הווטרינרי בבית דגן. אמנם המחלה מוכרת במדינות השכנות, אך מישראל והרשות הפלשתינאית זה הדיווח הראשון. 

גמל חד-דבשתי
צולם בסילברטון, אוסטרליה על-ידי Jjron Wikimedia commons

מחלת אבעבועות הגמל מתפתחת לאחר זמן הדגירה שמשתנה בין שלושה ל-15 ימים. המחלה מתבטאת בגמלים בנגעים אופייניים בעור ובפה (אבעבועות) ובמחלה מערכתית - כיבים במערכת העיכול ובמערכת הנשימה. כרבע מהבכרים (עד גיל שלוש שנים) ימותו מסיבוכי המחלה. גמלים בוגרים יותר חולים במחלה קלה יותר (קשרי לימפה נפוחים ונגעים עוריים) ולרוב מחלימים ממנה, לאחר כ-6-4 שבועות. לעיתים נדירות צצות שלפוחיות על ידיהם של אנשים המטפלים מקרוב בגמלים, או בשפתיים ובתוך הפה של אלו ששתו חלב נגוע.

המחלה נפוצה באזורים מסויימים במזרח התיכון, אפריקה ואסיה. אך עד למחצית 2016 היא לא היתה מוכרת בישראל. 

הנגיף הגורם למחלה, Orthopoxvirus camelii המכונה CPMV, משתייך לאותו סוג אליו משתייכים גם הנגיף Variola, שגרם למחלת האבעבועות השחורות, ו-Vaccinia, הגורם לאבעבועות הבקר ומשמש כחיסון כנגד האבעבועות השחורות. זהו נגיף עטוף שגודלו 295-265 ננומטר, שבתוך הקופסית המלבנית החלבונית שלו ארוז החומר התורשתי שלו - DNA דו-גדילי המורכב מ-202,182 זוגות נוקלאוטידים. הנגיף מועבר על ידי מגע ישיר או עקיף, וגם באמצעות קרציות הגמל (Hyalomma dromedarii). הנגיף מופרש מהגמלים החולים ברוק, בדמעות, בחלב, ובהפרשות האף. הוא יכול לשרוד מחוץ לגוף הגמל  כארבעה חודשים. 

 אבחון המחלה מתבצע בשלוש שיטות: בדיקת תכולת הנגעים במיקרוסקופ אלקטרונים סורק, באמצעות נוגדנים מתאימים, ובזיהוי ה-DNA הנגיפי בתגובת PCR. 


ניתן לזרז את ההחלמה, ואף למנוע את מרבית התמותה, על-ידי שימוש בתרופה  Cidofovir, המעכבת את פולימרז ה-DNA הנגיפי. 

קיימים חיסון יעיל (נגיף חי מוחלש) המקנה עמידות לזמן ממושך נגד המחלה. ניתן להזריקו לבכרים החל מגיל 9 חודשים. קיים גם חיסון אחר (נגיף לא פעיל) המחייב לחזור על החיסון מידי שנה.  


ב-1995 דווח על נסיונות של הצבא העירקי לפתח נשק  ביולוגי המבוסס על הנגיף, בו בחרו בשל דמיונו הרב לנגיף האבעבועות השחורות.  לא ברור מה נעשה שם... 


המקור:

הדיווח ב-OIE מישראל

הדיווח מ-Outbreak news today

סלמונלה (Salmonella Altona) בדגני בוקר - רקע ביולוגי ואנקדוטות אפידמיולוגיות.


כתבות על זיהום ב-Salmonella Altona של שלושה סוגים (ואולי יותר) של דגני בוקר של חברת תלמה (המשתייכת לתאגיד יוניליוור) הציפו בסוף השבוע שעבר את כותרות העיתונים. בהתחלה טענה החברה שהארוע אותר בזמן - כשהמוצרים היו עדיין במפעל. בהמשך הסתבר שמוצרים מזוהמים כן הגיעו לחנויות, והחל תהליך של איסוף. ביינתיים אף אחד לא חלה, ונקווה שישאר כך. 

זו לא פעם ראשונה וגם לא אחרונה שחיידקי סלמונלה מזהמים מוצרי מזון שתפוצתם רחבה. ברשומה זו אסקור בקצרה את הרקע החיידקי של התופעה ואפרט על כמה ארועים היסטוריים מקבילים.

הסוג Salmonella מכיל נקדים גראם שליליים (על צביעת גראם ראו כאן)  בעלי יכולת תנועה המשתייכים לתת חטיבת הפרוטאובקטריה ולמשפחת ה-Enterobacteria. ב-1980, צפה לראשונה הרופא הגרמני קרל אברת (Eberth), דרך המיקרוסקופ,  בחיידקים, בדגימות שנלקחו מהטחול ומהלוחיות על שם פייר (Peyer's patches) של חולה במחלת טיפוס הבטן. ב-1884 הצליח הבקטריולוג הגרמני גאורג גפקי (Gaffky) לגדל את החיידקים במעבדה. ב-1985, בארצות הברית, בודד תאובלד סמית (Smith), מהמעבדה הוטרינרית בראשותו של הוטרינר דניאל אלמר סלמון (Salmon), במשרד החקלאות, את החיידקים הגורמים לכולירה של חזירים, וניתן להם השם. Hog-cholerabacillus. ב-1900 שונה השם ל- Salmonella, לכבודו של דניאל סלמון.

מבחינה ביולוגית הסוג מכיל, נכון להיום (לאחר תהפוכות רבות), שני מינים בלבד. S. bongori, המאכלס מערכות עיכול של יצורים קרי דם, בעיקר זוחלים,  ו-S. enterica, המאכלס מערכות עיכול של יצורים חמי דם, כעופות ויונקים. ל-S. enterica יש ששה תתי מין וכ-2600 זנים שונים - סרוברים או סרוטיפים - השונים בהרכב החלבונים (אנטיגנים) שבמעטפת שלהם. ההתייחסות לזנים השונים בספרות המדעית והרפואית היא מקוצרת, ואם כתוב S. Typhimurium, זה בעצם קיצור של S. enterica serovar Typhimurium. שמותיהם העדכניים של שני מיני החיידקים שהוזכרו למעלה הם S. Typhi, הגורם לטיפוס הבטן ו-S. Choleraesuis הגורם לכולרה בחזירים. 

כתוצאה מההפרשות של בעלי החיים נמצאים חיידקי הסלמונלה השונים גם בסביבה וכמובן גם בביוב.

חיידקי  Salmonella typhymurium במיקרוסקופ אלקטרונים
צילום: CDC/Janice Haney Carr

ל-S. typhi ו-S. paratyphi הגורמים למחלות באדם בלבד (טיפוס הבטן ובת-טיפוס הבטן) הקדשתי רשומה נפרדת.

חיידקים מהזנים האחרים אינם מאכלסים בני אדם וכשהם מגיעים, לרוב דרך מערכת העיכול, הם גורמים למחלות מעיים המתבטאות בשלשולים הקאות ותסמינים נוספים בהתאם לזנים. אם הם חודרים ממערכת העיכול לדם הם יכולים לגרום לאלח דם ולמחלות נוספות. כל המחלות האלה ביחד מכונות סלמונלוזיס.

זנים מסויימים מאכלסים זוחלים (צבים, איגואנות, לטאות ונחשים) ומהצואה של אותם זוחלים בטבע או בבית (כשהם משמשים כחיות מחמד) הם עלולים להגיע לפה של ילד (או מבוגר) שלא רחץ היטב את ידיו בסבון ומים לאחר ששיחק איתם.

זנים אחרים מאכלסים עופות ויונקים המשמשים למאכל  - ולכן בשר-עוף וביצים מהווים את המקור העיקרי לזיהום בסלמונלה, אך גם בשר בקר ובשר בעלי חיים אחרים. הבשר מזדהם בזמן השחיטה, עקב מגע ישיר או עקיף עם תכולת מערכת העיכול של בעלי החיים. בשר (גם אם היה מזוהם בסלמונלה) שבושל היטב והקפידו להפריד בין הכלים והמשטחים שבהם טופל הבשר לפני הבישול לכלי ההגשה, אינו מהווה סכנה. אך בשר שלא בושל היטב (בעיקר בשר טחון) עלול להוות מקור למחלה.

צדפות ופירות ים אחרים המגודלים במי ביוב שטוהרו מהווים סיכון לבריאות הציבור, במיוחד אם הם נאכלים לא מבושלים או מבושלים חלקית. גם זיהום של מוצר שאינו בשרי, שנאכל מישירות מהאריזה ללא חימום או בישול,  כחטיפים או דגני בוקר, כפי שקרה במוצרים של תלמה, יכול לגרום לתחלואה בסלמונלוזיס של צרכני המוצר. זיהום כזה מתרחש לרוב כתוצאה ממגע של מוצר מוכן עם קליפות ביצים לא מבושלות בתהליך ההכנה, או  היגיינה לקויה של עובדים (אי שטיפת ידיים בסבון ובמים לאחר שימוש בשרותים)  במפעל המייצר. 

אז המקור לחיידקי הסלמונלה די ברור וגם "אתר המטרה" של החיידקים די ברור.  בהרבה מקרים על האפידמיולוגים (חוקרי התפשטות המחלות) להפעיל כישורים בלשיים כדי לזהות את הדרך בה הגיעו החיידקים אל החולים שאותרו בהם חיידקי סלמונלוזיס, וגם אז, לא תמיד מאותרים כל השלבים. נסקור כמה ארועים כאלה, לאו דווקא החשובים שבהם, ובסדר כרונולוגי.


פיזור חיידקי Salmonella typhimurium  באורגון - 1984

ב-1981, באורגון שבארצות הברית, השתלטו אנשי הכת הדתית הרג'נישי על העיירה אנטלופ, הסמוכה למרכז הדתי שלהם, רג'נישפורם, ואף שינו את שמה לרג'ניש. בנובמבר 1984 עמדו להתקיים הבחירות לשנים מתוך שלושת השופטים של בית המשפט הנודד של המחוז (ואסקו). אנשי הכת, שחששו שאין להם מספיק קולות כדי לנצח בבחירות, החליטו על הרעלת יריביהם לבחירות כדי שיריביהם לא יוכלו להצביע באותם בחירות. בניסויים מקדימים, שהחלו כבר בחודש אוגוסט, הוגשו מי שתייה המכילים  חיידקי S. Typhimurium לשני מפקחים של המחוז בעת ביקורם ברג'נישפורם. שניהם חלו ואחד מהם אושפז.  שמונה מאנשי הכת החדירו חיידקים  לסלטים ולרטבים שלהם המוגשים בעשר מסעדות שונות בעיר המחוז The Dalles,  כתוצאה מהרעלה מכוונת זו חלו 751 איש, 45 מהם אושפזו - כולם שרדו. נסיונות נוספים, של פיזור חיידקים על מוצרים בחנויות המכולת של העיר, ועל הידיות של הדלתות של הכניסה ושל משתנות הציבוריות בבית המשפט, לא צלחו, וזה נודע רק בחקירה. ההרעלה ההמונית, שתוכננה להתבצע לקראת יום הבחירות "בוטלה" עקב ביטול זכאותם של מרבית אנשי הכת שרק הגיעו לאזור מאירופה, ולא היו אזרחי ארצות הברית, להצביע.

לקח כשנה לרשויות הבריאות במחוז ולמרכז לבקרת מחלות להוכיח שאכן מדובר בהרעלה מכוונת, כשמצאו את אותו זן חיידקים שאותר בחולים במעבדה רפואית שנוהלה על-ידי שתי בכירות של הכת (אחת מהן אחות), החיידקים סופקו למעבדה על ידי חברה לאספקת ציוד רפואי מוושינגטון. החיידקים הורחפו בתמיסה חומה בהירה שכונתה "סלסה", שנארזה בשקיות פלסטיק אטומות, בהתאם לפרוטוקול מפורט, שאף הוא נמצא במעבדה. שתי הבכירות הוסגרו מגרמניה, נשפטו ונאסרו על נסיונות לרצח, הן ריצו רק חלק קטן מעונשן וגורשו מארצות הברית. מנהיג הכת, שלא נמצאו הוכחות שידע על המעשה, נשפט על הפרת חוקי ההגירה וגורש מארצות הברית. הכת התפרקה והעיירה רג'ניש (היום יש בה כ-50 תושבים) חזרה לשמה המקורי.

לאנשי הכת היו גם כוונות, שלא יצאו לפועל, לזהם בסלמונלה את מקור מי השתייה של The Dalles. אם היו מוציאים זאת לפועל...




Salmonella Agona  בלונדון – 1994-5


בדצמבר 1994 ובינואר 1995 החלו להגיע לבתי חולים באנגליה ובווילס ילדים חולים בסלמונלוזיס. באנגליה זוהו 27 מקרים שהגורם להם היה S. agona. מספר מקרים נוספים  דווחו מאוסטריה, גרמניה ושוודיה. בלונדון טכנאית מעבדה זיהתה שכל החולים הם בעלי שמות יהודיים. אז התברר שכולם היו יהודים חרדים המקבלים חבילות של מזון כשר מישראל. בבדיקת פריטים מחבילות מזון נוספות התברר שהמוצרים שגרמו למחלה היו שקיות של חטיף הבוטנים "במבה" של חברת אוסם. החברה השמידה את שאריות האצווה המזוהמת, אך לא הצליחה לאתר את המקור.




Salmonella Oranienburg וקופסאות הגלידה ב-16 מדינות בארצות הברית

באוקטובר 1994 חלו כ-400 איש חלו בסלמונלוזיס בארצות הברית. בחקירה האפידמיולוגית התברר שכולם  צרכו גלידה של חברת שוואן (Schwan). התברר שהחברה הובילה חלמוני ביצים טריים באותה מיכלית שאח"כ הובילו בה תערובת מפוסטרת להכנת גלידה. המיכלית לא נוקתה ראוי בין שני המשלוחים, ותערובת הגלידה הזדהמה בחיידקי הסלמונלה שהיו בחלמונים, ורק אז נארזה ושווקה. החברה קיבלה הוראה לארוז את הגלידה מיד לאחר הפיסטור, והבעייה נפתרה. החברה החזירה למפעל את כל הגלידות מהחנויות שיוצרו לאחר אותה הובלה לא תקינה. .


מרץ 1998 - Salmonella Oranienburg וקופסאות הגלידה באוסטרליה 

בין מרץ ליוני 1998 התרחשה מגיפת Salmonellosis בדרום אוסטרליה. 85 איש חלו בסלמונלוזיס. בחקירה האפידמיולוגית התברר שכולם  צרכו גלידה של חברת Alba gelati. הגלידה נבדקה במפעל ובקופסאות ונמצאה נקייה מחיידקי Salmonella oranienburg. חשוב לציין שאז מכרו את הגלידה בקופסאות קרטון ולא בקופסאות פלסטיק כמו היום.
לקח זמן עד שמצאו חיידקי סלמונלה על החלק החיצוני של קרטוני הגלידה. מכאן היה ברור איך זיהמו החיידקים את הגלידה - בזמן חיתוך מבחוץ פנימה של הקרטון החדיר הסכין את החיידקים לתוך הגלידה. אך כיצד הגיעו חיידקי הסלמונלה לקרטוני הגלידה. הסתבר שאותן משאיות שמובילות את הגלידה מהמפעל לחנויות, מובילות גם את קרטוני הביצים מהלולים  אל המפעל...

מקור חלקי

נובמבר 2006 - Salmonella Tennessee בחמאת בוטנים

בין נובמבר 2006 לפברואר 2007 נצפתה עלייה חריגה במקרים המדווחים של סלמונלוזיס, במיוחד מ-Salmonella tennessee. כל החולים צרכו אחד משני מוצרי חמאת בוטנים של ConAgra Foods. החיידקים אותרו גם במוצרים סגורים של החברה. וגם בסביבת המפעל. במאי 2007 הוזהר הציבור והוחל להחזיר את המוצרים למפעל. לאחר האחזור פחתו בצורה משמעותית המקרים הנוספים. הארוע כלל 628 חולים מדווחים מ-47 מדינות ברחבי ארצות הברית.



מרץ 2010 חיידקי Salmonella בגרנולה

בתחילת מרץ 2010 התפרסם בכלי תקשורת  שונים ( ישראל היוםערוץ 7) על איסוף מסיבי, בהוראת משרד הבריאות של מוצרי גרנולה של חברת Organic Health Valley, מקליפורניה שבארצות הברית. המיובאים על-ידי חברת "קוסמוטבע". הסיבה לכך היא איתור חיידקי Salmonella במוצרים רבים של החברה בארצות הברית והוצאת הודעת איסוף על ידי ה-FDA. לא אותרו חולים הקשורים למוצרי החברה, לא בארצות הברית ולא בארץ.


מרץ 2010 - Salmonella tennessee והאחזור הגדול ביותר בתולדות הכלכלה האמריקאית

במרץ 2010 דיווחו כלי תקשורת (בעיקר כלכליים) שונים  (theMarkerכלכליסט) על אחזור מסיבי, של אלפי מוצרים שתוסף מזון צמחי לשיפור והדגשת טעם, חלבון המכונה HVP - Acid-hydrolyzed vegetable protein, שהוסף לכולם, הזדהם ב-Salmonella Tennessee. סוגי המוצרים שחלבון זה מוסף להם הם מרקים, רטבים, נקניקיות וחטיפים. לא ידוע על מקרי מחלה כתוצאה מצריכת המוצרים האלה.

ה-HVP המזוהם יוצר במפעל Basic Food Flavors בלאס וגאס שבמדינת נוואדה. משתמשים בו חברות ענק כפפסיקו, נסטלה, מקורמיק ופרוקטר אנד גמבל. חברות ענק אלה החלו להחזיר מוצרים, אך חברות נוספות המשתמשות בתוסף צפויות גם הן לאחזר את מוצריהן. מוצרים נגועים של חברות אלה, בתקופת הארוע, לא יובאו לישראל.

לקריאה נוספת

דרור בר-ניר, על מחלת טיפוס הבטן ונשאים תמידיים שאינם חולים, "גליליאו" 136 (2009);

29.7.16

Lugdunin - האנטיביוט של החיידק מהאף ש"לוחם" ב-MRSA


Staphylococcus aureus (יש המכנים אותו סטפילוקוק זהוב), הוא נקד גראם חיובי, מחטיבת הפירמיקוטים. הוא נתגלה לראשונה ב=1880, באברדין שבסקוטלנד, על ידי הרופא והמנתח אלכסנדר אוגסטון (Ogston), ממוגלה שהוצאה בניתוח ממורסה בברך. שם הסוג, שניתן על ידי פרידריך רוזנבך (Rosenbach) משקף את העובדה שהנקדים נצפים בצברים דמויי אשכול (Staphylo - ביוונית אשכול, נקד - coccus).

חיידקי Staphylococcus aureus נבלעים על-ידי נויטרופיל
המקור: 
National Institute of Allergy and Infectious Diseases מאתר ה-CDC


Staphylococcus aureus הוא חיידק מפורסם ובעל שם, לא בהכרח טוב... החיידק נמצא אצל מרביתנו בין החיידקים הסימביוטיים, בחלל הפה והאף, בעור ובנרתיק. לרוב הוא נחשב כפתוגן משני, (סתגלן או אופורטוניסט), וככזה הוא מזהם פצעים (גם לאחר ניתוח), ובפגועי מערכת  החיסון הוא גורם לדלקות בריאות, בלב, ובאברים אחרים שחלקן קטלניות. במקרים נדירים הוא פתוגן ראשוני - כלומר מחולל מחלה באנשים בריאים (או שחשבנו שהם כאלה...).

בשנת 1980 הוא התפרסם כגורם הקטלני של תסמונת הלם הרעלן בנשים, שהשתמשו בטמפון של חברת רלי (Rely) שיועד לשימוש ממושך, שבדיעבד היה ממושך מדי, ואיפשר לחיידקים אלה להתרבות בנרתיק ולהגיע למסה קריטית שאפשרה להם את יצירת הרעלן. רעלן אחר שלו מעורב בזיהומי מזון.

תפקיד "חיובי" היה לו, ב-1929, בגילוי הפניצילין: הצלחת המזוהמת בפטריית הפניציליום (Penicillium) המקורית של פלמינג הכילה מושבות של Staphylococcus aureus שחלקן "הומסו" לחלוטין על-ידי הפרשות הפטרייה.

הצלחת המקורית של פלמינג בה גילה את פעילות הפניציליום. המושבות הן של חיידקי Staphylococcus aureus
המקור: Alexander Fleming, "On the Antibacterial Action of Cultures of a Penicillium,
with Special Reference to Their Use in the Isolation of B. Influenzas"
The British Journal of Experimental Pathology, (1929) x: p.226.

כיום זנים רבים שלו עמידים למספר רב של אנטיביוטים. הבעייתיים ביותר הם הזנים העמידים למתיצילין (MRSA) וונקומיצין (VRSA), הגורמים לתמותה של אלפי אנשים כל שנה.

כשדוגמים אוכלוסיות שונות לנשאות באף של Staphylococcus aureus מוצאים את החיידק רק בכ-30 אחוזים מהנבדקים. מדוע לא מוצאים את החיידק בכל האוכלוסייה? במחקר, שבוצע על ידי אנדריאס פשל (Peschel) ועמיתיו מאוניברסיטת טובינגן שבגרמניה, ניסה לחפש את התשובה על ידי בדיקה של מיני Staphylococcus אחרים שאותרו באף במחקר קודם שלהם. הם זרעו מרבד של Staphylococcus aureus ועליו גידלו מושבות של הסטפילוקוקים השונים. רק מושבה של Staphylococcus lugdunensis יצרה "אזור הריגה" מסביב למושבה. בהמשך הסתבר שקטילת חיידקי Staphylococcus aureus על ידי Staphylococcus lugdunensis התבצעה רק בריכוזים נמוכים של ברזל, ורק על מצע מוצק. 
שלוש מושבות של Staphylococcus lugdunensis, זן הבר (משמאל) מוטנט שאיבד את יכולתו לייצר לוגדונין (באמצע) ואותו מוטנט שהוחזרה לו יכולת הייצור על ידי החדרת הגן המוטנטי (מימין) , על מרבד של חיידקי  Staphylococcus aureus
המקור - המאמר מ-Nature

החומר הקטלני בודד מ-Staphylococcus lugdunensis וכונה לוגדונין (lugdunin), מעכב לא רק את גדילתם של חיידקי Staphylococcus aureus, על זניו השונים. אלא גם מעכב את גדילתם של חיידקים נוספים מהפירמיקוטים, גם במבחנה וגם בעכברים, שמשמשים כמודל למחלות עור הנגרמות על ידי Staphylococcus aureus

לוגדונין - אנטיביוט פפטידי מעגלי עם חמש חומצות אמיניות וטבעת תיאזולידינית. לא מוכרים אנטיביוטים דומים לו
המקור: 
Mykhal, wikimedia commons

מוטגנזה (גרימת שינויים גנטיים במעבדה)  של חיידקי Staphylococcus lugdunensis באמצעות טרנספוזיציה (שימוש ב"גנים קופצים" - שכשהם חודרים לתוך גן ספציפי - הם משתקים אותו)  הביאה ליצירת מוטנט שאינו מייצר לוגדונין. זיהוי המיקום של הטרנספוזון איפשרה לאתר את האופרון (רצף הגנים) המייצר את האנזימים המסנתזים את הלוגדונין. באופרון זוהו ארבעה גנים, שכונו lugA-D. בדיקת תכולת הנוקלאוטידים GC של אותו אופרון הראתה שוני מובהק יחסית לתכותת ה-GC בכלל הגנום של החיידק (26.9% לעומת 33.8%) מה שהוביל למחשבה שמקור האופרון הוא בחיידק אחר...

בגלל שהחיידק המקורי אינו מייצר לוגדונין במצע הנוזלי, "הינדסו" החוקרים את החיידק על ידי החלפת הקדם (promoter - אזור הבקרה בו נקבע אם תוצרי הגנים יווצרו) המקורי בקדם אחר שמאפשר זאת, וכך יכלו להפיק כמות משמעותית של הלוגדונין לאפיון ביוכימי ולבדיקת רעילות (הוא לא רעיל לתאי דם אנושיים).

מנגנון הפעולה המדוייק של הלוגדונין עדיין אינו ידוע, אך בנוכחותו נפסקות ארבע פעולות חיוניות לחיידק הרגיש: סינתזת DNA, החומר התורשתי, סינתזת RNA לסוגיו, סינתזת חלבונים וסינתזה של דופן התא (פפטידוגליקן). 
נסיונות ממושכים לאתר חיידקי Staphylococcus aureus עמידים ללוגדונין בגידול ממושך של 30 יום בנוכחות כמויות תת-קטלניות של לוגדונין , נכשלו. ניסוי ביקורת עם האנטיביוט ריפאמפיצין הניב חיידקים עמידים.

לאחר החדרה משותפת מכוונת של חיידקי Staphylococcus lugdunensis וחיידקי Staphylococcus aureus לאפים של חולדות, נותרו רק הראשונים, גם אם היו במיעוט בתחילת הניסוי. סקירת חיידקי האף של אנשים רבים מצאה לרוב רק אחד מהחיידקים ולא את שניהם.

האם נוכל להחדיר לדרכי הנשימה של בני אדם את Staphylococcus lugdunensis כאמצעי לסילוק Staphylococcus aureus? האם לוגדונין תדחה את סוף עידן האנטיביוטיקה?

נמשיך לעקוב בעניין.


לקריאה נוספת

המאמר המקורי - מכתב העת Nature


17.7.16

Bartonella quintana - מקדחת החפירות ועד להוביט (ושר הטבעות)


קדחת השוחות, או קדחת החפירות (trench fever), היא מחלה חיידקית המועברת על-ידי כיני גוף (Pediculus humanus corporis). המחלה הופיעה לראשונה ב-1915, במלחמת העולם הראשונה, בקרב החיילים שהיו מחופרים בעמדותיהם מול קווי האוייב. מחלה זו, אף שאיננה קטלנית, יצרה בעייה חמורה, לצבאות הלוחמים. מעריכים שרק בצבאות של צרפת בריטניה ובלגיה, עד סוף 1918, לקו במחלה כחצי מיליון חיילים, כל אחד מהם נוטרל לתקופה של כחמישה שבועות, בה גם תפס מיטה בבית החולים הצבאי.

כשבועיים לאחר ההדבקה, המחלה מתבטאת בעיקר בהתקפי חום חוזרים, המלווים בכאבי ראש, כאבי עיניים, כאבי שרירים בגב וברגליים - בעיקר בשוקיים. ההחלמה מתמשכת כחודש. במקרים מאד נדירים המחלה מתפתחת לכשל לבבי שעלול להיות קטלני. המחלה מאובחנת על-ידי זיהוי הנוגדנים כלפי החיידק כשבוע לאחר הופעת הסימנים. כיום, טיפול של כשבוע עד 10 ימים בטטרציקלינים מאפשר החלמה מהירה יותר.

יש למחלה שמות רבים נוספים ביניהם קדחת חמשת הימים (quintan fever) ואחרים.

שוחה אופיינית לחזית הצרפתית במלחמת העולם השנייה
המקור: המוזיאון הלאומי למלחמת העולם הראשונה, קנזס, מיסורי, ארצות הברית

בזמן המלחמה לא ידעו מה הגורם למחלה אך חשדו שכינת הגוף היא המעבירה את גורם המחלה הלא-ידוע. לאחר כשנתיים מונו במקביל וללא קשר ביניהם, שני צוותים כדי לחקור את המחלה. צוות אמריקני וצוות בריטי. שחקרו את המחלה על חיילים ועל מתנדבים אזרחיים. בחיילים ובמתנדבים. האמריקנים מצאו שנשיכת הכינים היא הגורם למחלה, ואילו האמריקאים מצאו שזיהום פצעי הגרוד על ידי צואת הכינה הוא הגורם למחלה. שני הצוותים צדקו. מאז הוקמו באזורים שבהם זה התאפשר, תחנות לטיהור החיילים מכינים, שם הפשיטו אותם לגמרי ועשו מאמצים רבים לסלק את הכינים מהם ומבגדיהם.

השלב הבא היה זיהוי החיידקים שבתוך הכינה. ואכן, נתגלו בכינים חיידקים דמויי Rickettsia, שכונו בהתחלה Rickettsia quintana. (לימים, לאחר שהסתבר שבניגוד לריקציות האחרות, שלא ניתנות לגידול במעבדה באמצעים מלאכותיים, ניתן לגדל את גורמי קדחת השוחות בתנאי במעבדה, הועברו החיידקים לסוג Rochalimaea, שאח"כ אוחד עם הסוג Bartonella, אליו הם משוייכים גם היום, כ-Bartonella quintana. חיידקים מוכרים אחרים בסוג הם חיידקי Bartonella henselae, הגורמים למחלת שריטת החתול.

כיום המחלה נדירה. בעיקר עקב הירידה בשכיחות של כיני הגוף. מוצאים אותה בעיקר בקרב חסרי הבית החיים בצפיפות, במחנות פליטים, ולעיתים נדירות יותר גם אצל אלכוהוליסטים ומכורים לסמים.

בשנת 2005 נמצאו שרידי DNA של חיידקי Bartonella quintana בשיניים משלד בן 4000 שנה, שנחפר ב-Roaix, בדרום מזרח צרפת.  

חיילים בתור אופייני לטיפול לסילוק כינים.
כינת הגוף היתה המעביר של גורמי המחלה.
המקור: המוזיאון הלאומי למלחמת העולם הראשונה, קנזס, מיסורי, ארצות הברית

חולים מפורסמים, שלחמו בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה הם קלייב סטייפל לואיס (C.S. Lewis) שחיבר, בין היתר, את "דברי ימי נרניה", א. א. מילן (A. A. Milne), המחבר של פו הדב,  וג'ון רונלד רעואל טולקין (J.R.R. Tolkien), שכתב את ההוביט ושר הטבעות.

קדחת החפירות הצילה, כנראה, את חייו של טולקין.  עקב  מחלתו הוא הוא פונה מיחידתו לבית חולים בעורף. בזמן שהותו בבית החולים נכתשה יחידתו כמעט לגמרי ורק מעטים מהלוחמים בה שרדו. כבר בבית החולים הוא החל לכתוב.

טולקין כקצין  במלחמת העולם הראשונה, 1916
המקור - Wikimedia commons

לקריאה נוספת

על קדחת השוחות במלחמת העולם הראשונה - Frederick Holmes, באתר של אוניברסיטת טקסס

תקציר המאמר על גילוי החיידקים בשלדים בני 4000 שנה